פסיכוזה אינה מחלה אחת מוגדרת, אלא מצב נפשי קיצוני המבטא אובדן חלקי או מלא של הקשר עם המציאות. עבור האדם החווה אותה, העולם הופך למקום

עבור מרבית האנשים, רעשי רקע כמו לעיסה של תפוח, תקתוק של מקלדת או נשימה קצובה של אדם היושב לצידם הם חלק מהפס-קול השקוף של החיים.

עבור רוב הילדים, דמויות כמו "ספיידרמן" הן סמל לגבורה ולהערצה, אך עבור חלק ניכר מהאוכלוסייה, המפגש עם המציאות בעלת שמונה הרגליים מעורר תחושות קשות של

עבור רוב האנשים, כניסה למעלית, נסיעה ברכבת תחתית או שהייה בחדר קטן הן פעולות יומיומיות מובנות מאליהן. אך עבור מי שסובל מקלסטרופוביה (או בעברית: בַּעַת

אָגוֹרָפוֹבְּיָה (Agoraphobia), או בעברית "בַּעַת חוּצוֹת", היא אחת מהפרעות החרדה המורכבות והמגבילות ביותר המוכרות לעולם הפסיכולוגיה. בעוד שהציבור הרחב נוטה לזהות אותה כ"פחד ממקומות פתוחים",

עבור רוב האנשים, שינה נתפסת כפעולה פסיבית, מעין "זמן מת" שבו הגוף פשוט נכבה כדי להתחיל את היום הבא. אך האמת המדעית והקלינית הפוכה לחלוטין.

השעה 03:14 לפנות בוקר. הבית שקט, העולם בחוץ ישן, ורק אתם ערים. שוב. המחשבות רצות בלופ אינסופי, הגוף עייף עד אימה, אבל המוח מסרב להיכבות.

דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם מתעוררים באמצע הלילה, העיניים פקוחות לרווחה, המוח שלכם עירני לחלוטין ואתם מודעים לסביבה שלכם, אבל הגוף? הגוף פשוט מסרב להישמע

השאלה "מי אני?" היא אחת השאלות העמוקות ביותר שאנו שואלים את עצמנו. עבור רוב האנשים, התשובה מתחילה בתיאור "אני גבר" או "אני אישה". אך מה

מיניות היא הרבה מעבר לפעולה פיזית כזו או אחרת; היא מושג רחב המהווה צורך הישרדותי בסיסי ואת הכוח המניע המרכזי של חיינו. הודות לאנרגיה המינית